Restaurant Thessaloniki Ladadika מסעדה כשרה סלוניקי: orfeas

restaurant thessaloniki

כך כתב דוד בן גוריון כשתאר את העיר בה למד לפני 100 שנה.

אכן, עשרות אלפי היהודים שהגיעו לשלוניקי, בעיקר מספרד פיתחו חיי קהילה מסורתיים, הקימו עשרות בתי-כנסת ובתי-מדרש ותרמו תרומה איכותית לחיזוק הקהילות באיזור הבאלקנים, כתיבה והדפסת ספרי-קודש והגות יהודיים והביאו עמם מניחוחות ספרד-החמינדוס והבורקיטה והמשיכו לדבר בינם לבין עצמם בשפת הלאדינו, זו הזדמנות טובה להודות ל-2 שפות ששמרו על היהודים בגולה, באירופה: האידיש והלאדינו. שפות שחיברו את היהודים אחד אל השני , "שנינו מאותו הכפר" ובכך תרמו לזהות היהודית ולצמצום ההתבוללות.

הגרמנים שהגיעו לשלוניקי הציבו לעצמם מטרה למחוק כל מה שמריח יהדות ובמשך שנתיים (בין השנים 1941 עד 1943) הרסו כ-40 בתי כנסת (פרט לבית הכנסת מונסטיר שברחוב סיגרו), חרשו את בית הקברות היהודי העתיק בו היו למעלה מ-400,000 קברים שחלק ממצבותיהם פזורים, עד עצם היום הזה, במקומות שונים בעיר (היום, אוניברסיטת שלוניקי שוכנת כבוד על בית הקברות), כמו-כן הגרמנים לקחו את הארכיון היהודי שהכיל כמות עצומה של מסמכים (היום, הארכיון נמצא במוסקבה ואילו הארכיון היהודי בשלוניקי מתחיל משנת 1945...).

אז התפנו הגרמנים ל"פתרון הסופי": אספו את היהודים בפלאטיה אלפטריה (כיכר החופש) שם עשו להם תרגילי ספורט מבזים ומשם שלחו אותם בקרונות למחנות ההשמדה (בעיקר לאושוויץ ובירקנאו). משם לא חזרו כ-50,000 יהודי שלוניקי. המעטים ששרדו, כ-1800 יהודים, חזרו בעיקר לשלוניקי לחיות עם זכרונות העבר בעיר בה גדלו הם והוריהם ולשמש עדות חיה לשואה.

היום, חיים בעיר כ-1200 יהודים רובם בני משפחות ניצולי השואה. יש לנו במרכז העיר, מול "שוק מודיאנו" את בית-הכנסת הקטן "יד לזכרון" שהוא פעיל כל ימות השנה (פרט לימי ראשון) ובית הכנסת הגדול, "מונסטיר", היחיד שהיה קיים גם לפני השואה, אותו פותחים בעיקר בחגים, וכשיש אירועים שמחים כמו חתונה בר-מצווה ובת מצווה, כמו-כן, יש לנו גן ילדים ובית-ספר יהודי קטן, מוזיאון מרשים, בית-אבות יהודי, אטליז כשר, מסעדה-טברנה ובית-מלון שם ניתן לאכול אוכל כשר.

נכתב ע"י אליהו שטרית רב קהילת יהודי שלוניקי

Jctrabbi.saloniki@gmail.com

(בעז"ה קיץ תשע"ב – 2012)